יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

יומן מסע חלק 7 - "שברירי חוויה 2.0"

לאור ההצלחה המסחררת של הפוסט "שברירי חוויה" מלפני שבוע וחצי, הנה עוד נסיון צנוע לספר על ארבעת הימים האחרונים באמצעות כמה חלקים קצרים ותמציתיים.

אחד פלוס אחד
בהופעה בחיפה ניסיתי לראשונה להגביר את הגיטרה עם מיקרופון (בנוסף לחיבור הרגיל שלה עם הפיקאפ) ואני חייב לציין שההבדל מרשים. מקווה שייצאו לי עוד הזדמנויות לעשות את זה. בכל אופן, אחרי ההופעה המשכתי עם חברה לפאב אחר בעיר שהיה בו אחד פלוס אחד על כל הבירות. משם והלאה אני לא זוכר הרבה אבל המילים "פיינט", "צ'ייסר", "קיא", והמשפט "אל תשכח את הגיטרה שלך יא שיכור" מצלצלים לי מוכר. ביום למחרת קמתי קצת לפני השקיעה.

אחד על אחד
יש משהו מאוד אינטימי בלשבת על גבעה, בתוך מכללה, רק אתה ושדר רדיו, בחדר קטן בתשע בערב, לדבר קצת ולשיר שירים שאתה לא יודע אם יש מישהו שיושב בבית ושומע אותם, אבל זה גם לא כל כך משנה לך באותו רגע. הופעה אחד על אחד. ואז אתה מקפל ציוד, יוצא החוצה והמציאות מכה בך שוב.

תזכורת
עם ליאור, שרשום לי בפלאפון כ"טיקה ליאור", עבדתי תקופה ארוכה בבר בקפה טיקה (ז"ל) שהיה בשינקין. מאז הוא הספיק לחזור הביתה לקריית טבעון ולא ראיתי אותו איזה שנה לדעתי, אז אחרי רדיו אורנים נסעתי לעשות אצלו את הלילה בעליית הגג של בית המשפחה. איזה נוף היה לי משם! תזכורת טובה לאיפה אני נמצא, מה אני עושה, ואיזה זכות זאת להסתובב חודש שלם ולספוג מהמקומות שאני עובר בהם.

נחת
עדה, אמא של חברי נמרוד, עושה לי סיור ומסבירה שגעתון הוא קיבוץ של אמנים. שמוליק כץ, שבין היתר אייר את הספר "דירה להשכיר" החרוט לי עמוק בתודעה, הוא מכאן. אבא של עדה הוא אדריכל שאחראי בין היתר על בניין המועצה של עמק חפר, בו יצא לי להיות בזמנו כשחיסנתי את שיף, הכלב המיתולוגי שלי מתקופת התיכון. יניב ורועי, בני כיתה שלי, מצטרפים אליי להופעה בפאב הקיבוץ ונשארים את הלילה. אנחנו מצלמים הרבה בוידאו ובצהרים שלמחרת נוסעים לכפר יאסיף לחומוס באבו אדהם, אולי המנה הכי מעייפת במזרח התיכון. יום יפה היום. איזו נחת, לוחשת לי הכרס, ואני מהנהן בחיוך.

עתיד
מה יהיה בעתיד? העתיד הרחוק, העתיד הקרוב? אני לא ממש יודע, אני רק יודע שמתישהו המסע הזה ייגמר, ואז העולם ימשיך להסתובב סביב עצמו, החיים של כולם ימשיכו להתקדם בקצב אחיד (של 60 שניות לדקה בדיוק) ואף אחד עדיין לא יידע מה יהיה בעתיד, שזה בעצם העתיד של העתיד. וכל זה יחזור על עצמו המון פעמים. אז כשאני חושב על זה ככה, אולי עדיף להתרכז במה שיש עכשיו. זה נשמע לי הכי הגיוני. נכון רועי'קה?

15:57, הבית של עדה, קיבוץ געתון

ההופעה הבאה: 23.12, החור השחור, קיבוץ כפר חרוב

2 comments:

  1. וכה אמרה אימא: איזה כייף לקרוא!! סופ"ש נפלא והמשך מסע שמח! (:

    השבמחק
  2. Amos,
    Impressive tour
    "May the force be with you...."

    השבמחק