יום שבת, 11 בדצמבר 2010

יומן מסע חלק 4 - "שברירי חוויה"

אז מה איתך? איך הולך בטור? איך ההופעות?

קשה לתמצת ב-400 מילים (פחות או יותר) מה קורה איתי, ואיך הולך לי בטור בינתיים, ואיך אני חווה את ההופעות ואת המקומות שאני מטייל בהם. יש המון דברים שאני רוצה לכתוב, אומר לעצמי "תזכור לכתוב!" כשהם קורים ואז שוכח, לפעמים זוכר... ואני מסנן מלא, כי בסופו של דבר אני רוצה לכתוב משהו מעניין, לא סתם איפה הייתי ומה עשיתי. אז היום פוסט נסיוני, ארוך מהרגיל, בנוי מחלקים קצרים ותמציתיים. שברירי חוויה. בואו נראה אם אני אצליח.

חינוך
בדרך משדה בוקר למשפחת אחי בגדרה אספתי שלושה טרמפיסטים, נוער גבעות אחרי טיול בנגב. דחסתי את כל הציוד שלי בבגאז' ונתתי להם לנמנם. את הזה שירד אחרון, בחור חמוד לאללה, ניסיתי לחנך עם קצת רדיוהד, דווקא אהב את הקול של תום יורק. אמר שמזכיר לו את אברהם טל ואת אפרת גוש.

לאקי
אני משתדל לצלם כמה שיותר בוידאו. ישנתי בכפר מרדכי שני לילות אצל אביעד, עשינו טיול קצר וצילמנו מלא שטויות, כולל ג'אם עם מפוחית ותוף צעצוע. אחר כך לקחנו לוטרינר כלב לברדור רזה ופצוע שהסתובב ליד הבית של אביעד יומיים. בזכות סריקת צ'יפ זריזה אותר הבעלים אסיר התודה ולאקי, שהספקתי להיקשר אליו קצת, חזר הביתה. שמישהו יודיע למשטרת הקארמה, תודה מראש.

מחתרת
ביום חמישי הופעתי בגבעת ברנר במקום ש"לא קיים”. לדעתי הייתי באזור הדמדומים באותו ערב, מימד אחר שלא ברור איך הגעתי אליו מלכתחילה. כבר שבע וחצי שנים הוא "לא קיים”, אבל היו בו מאות הופעות והוא גרם להרבה גבות להתרומם, אני בטוח. בקיצור, זה הדבר הכי מחתרתי שיצא לי להיתקל בו בארץ עד היום, אני רק מאחל לעצמי שאמשיך להיתקל בעוד מקומות כאלו.

אינדי?
גיליתי שלוקח לי בדיוק 50 שניות לרשום על פוסטר גדול וירוק (שכבר מודפס עליו "עמוס צימרמן – דצמבר טור 2010”), בעזרת טוש שחור עבה ולמרות ההתאוששות האיטית של הבוקר: “הופעת סיום המסע! / אוזןבר / 30 ש"ח / 3.1.2011 / 22:30”. תכפילו את זה ב-300 פוסטרים ויוצא 15000 שניות, שזה בערך 4 שעות. אינדי זה עצמאי, נכון?

בלת"ם
לא תיארתי לעצמי תרחיש כזה מוזר: ביום שישי, בירושלים, נדחתה לי בשעתיים הופעת צהריים הודות לזוג דחפורים שהשביתו את הרחוב עם רעש מחריש אוזניים. הדבר היחיד שבטוח בכל המסע הזה הוא שאי אפשר להיות בטוחים בשום דבר בכל המסע הזה. ההופעה, אגב, היתה יופי והבירה בבירה קרה וטעימה.

אז מה איתי? כיף לי. איך הולך בטור? טוב לי איפה שאני נמצא, וזה לא ממש משנה איפה זה ומה התכניות. איך ההופעות? כל אחת ואחת חוויה, אני תמיד הולך לישון עם חיוך. אסיים עם ציטוט מתוך הפסקול של אדי ודר ל-Into The Wild, אמנם מסע מסוג אחר, אבל מסע זה מסע. שיהיה אחלה שבוע.

On a bended knee is no way to be free
lifting up an empty cup I ask silently
that all my destinations will accept the one that's me
so I can breath

04:01, הדירה של אמיתי ואיה, ירושלים

ההופעה הקרובה: 12.12 אוגנדה, ירושלים (תועבר גם בשידור חי ברדיו הר הצופים)

7 תגובות:

  1. איזה כיף זה נשמע. מה עם הדגמה קטנה, ככה לאייר את המילים?
    כרמלה כהן שלומי

    השבמחק
  2. עמוסי,כיף להתחיל את השבת עם המילים שלך,תמשיך להנות, לרגש ולהתרגש. אוהבים! תום ונטלי

    השבמחק
  3. ממש תענוג לקרוא ולעקוב!
    דרך צלחה

    השבמחק
  4. נפלא לקרוא! איזה רעיון גדול ואיזה ביצוע יפה! בהצלחה בהמשך...!!!

    השבמחק
  5. אני מת על פוסטים של רסיסי זכרונות, מצביע בעד הרבה כאלה.

    מקווה שלקחת מספיק בגדים חמים. בטח קפוא עכשיו בירושלים.
    ונהדר לראות איך הקארמה והמסע הזה מביאים אותך לנקודות חמות: המופע שישודר ברדיו הר הצופים, שהשבוע התבשרנו שהוא תחת סכנת סגירה, למשל.
    מעניין אם ההופעה בעין הוד ב-18 תעמוד בעינה לאור השריפה.

    ובהחלט, מחכים להדגמות בדמות תמונות ויוטיובים כאן בבלוג :)

    השבמחק
  6. כיף לקרוא! ד"ש חם לדני ואנליה בעין הוד, אם ההופעה עדיין מתקיימת (ההופעה שלנו שהייתה אמורה להיות שם בוטלה, לבקשתם).

    השבמחק