יום שישי, 3 בדצמבר 2010

יומן מסע חלק 2 – "גם ככה לא רואים כלום"

המסע יצא לדרך עם הופעה ראשונה במועדון התרבות בקדש ברנע. הנסיעה הארוכה הסתיימה למעשה בקצה מדינתנו: ישר ואתה נכנס דרך המחסום למצרים, ימינה ואתה בקדש ברנע. משפחתו של בן-דודי קיבלה בזרועות פתוחות את איתמר שבא לצלם את ההופעה בוידאו, את חברו יעקב ואותי. תוך דקות ספורות התמלאו צלחותינו בפלפלים ממולאים, שניצלים, תבשיל בקר, ושאר ירקות. מיכל הקטנה, הצעירה מתוך ארבעת הבנות, כל כך התרגשה מהביקור שרק התעסקה בלמשוך (בחן רב, יש לציין) את מרבית תשומת הלב אליה – היא לא נגעה באורז ובשניצל. הזדעזעתי לגלות עד כמה היה קל לפולניות שבי לפרוץ החוצה.

כיאה למועדון תרבות במושב או בקיבוץ, היו בייגלה, זיתים ויין אדום מסודרים על כל שולחן. הקהל היה קשוב מאין כמוהו, נוכחות מכובדת של אנשי המושב וגם כמה שינשינים חמודים מניצנה הסמוכה. קצת לפני ההופעה עשיתי חזרה קצרה עם גלי, אחת הדודניות שלי, על שיר שלי שהיא ביקשה לשיר ביחד. בת 12 בלבד אבל מנגת גיטרה יפה, כותבת שירים משלה, ובעלת קול מלא ברגישות ובנוכחות נעימה. הביצוע על הבמה היה תענוג.

מאחר וצברתי נסיון של שנים בהשתתפות בחגים ובאירועים בקיבוץ שלי, סיטואציות כאלה היו פעם מקום מאוד טבעי עבורי. אולם בשנים האחרונות, עם חומר מקורי, אני לא רגיל להופיע במקום שאינו מועדון הופעות או בר, ולכן בהתחלה הרגשתי קצת מוזר וחשוף. לקח יותר מחצי שעה עד שנשבר הדיסטאנס שאני משתדל תמיד להמנע ממנו, ריחוק מעיק הנפוץ בעיקר בהופעות בתל אביב. לפתע הבנתי שאני עומד מול קהל מפרגן וחובק, שלא משנה מה אנגן ואשיר, הוא יטה אוזן וינסה לספוג את מה שיש לי לומר. משם והלאה ההנאה של הרגע החליפה את ההרגשה המוזרה ששררה בתחילת ההופעה. למרות אירועי היום הקשים בכרמל, היתה בכל זאת מידה מעטה של חגיגיות שכזו באוויר, אולי בגלל הסופגניות והחנוכיה ואולי בגלל שזו היתה יריית הפתיחה של המסע.
                      
בחסות הקור הדרומי, עישנתי בחוץ סיגריה עם איתמר ויעקב לפני השינה. הסתכלנו למעלה ואיתרנו בקלות את חץ הצפון, את הקסיופאה ואת העגלה הגדולה. הספקתי כבר לשכוח כמה טוב רואים את הכוכבים בשמי המדבר. אני מנסה להזכר אם בתל אביב בכלל רואים כוכבים כלשהם כשמביטים למעלה בלילה, אבל אז אני מבין משהו מוזר: בתל אביב אני אף פעם לא מסתכל למעלה. אין סיבה, אין צורך, אין טעם. אני חושב שגם ככה לא רואים כלום.

20:01, מושב יכיני, הדירה של יובל וגיא

ההופעה הבאה: יום ב' 6.12 בעשן הזמן, ב"ש

7 תגובות:

  1. תענוג לקרוא, חביבי. סחטיין ענק על המסע והפרויקט. מקשר ב"עונג שבת" ומתחיל לעקוב בסקרנות והתרגשות אחרי הבלוג.

    השבמחק
  2. וואלה, איזה שיחוק - כל הכבוד לך!
    זה מה שנקרא "ליהנות מהדרך"... ( :

    השבמחק
  3. מה שגיאחה אמר (בלי הקישור בעונג שבת). מצית את הדמיון :)

    השבמחק
  4. כל הכבוד. ממשיך לעקוב.
    אגב, בתל אביב לא מחפשים כוכבים בשמיים כי רואים אותם ברחוב, בגובה העיניים. ואז גם מגלים שכוכבים זה לא דבר כזה גדול ומרגש כמו שסיפרו לנו.

    השבמחק
  5. תודה לכולם. מקווה לתפוס אתכם בדרכים. שיהיה אחלה שבוע

    השבמחק
  6. Don't underestimate the value of seeing the stars ... they help us know our place on earth.
    Hermanito, enjoy the journey!!

    השבמחק