מקבץ תמונות מס' 1

 לפנות-בוקר טוב לכם מרחובות!

חציו הראשון של המסע עומד להסתיים וזה הזמן להביא לכם מקבץ תמונות ראשון. אמנם די צנוע, אבל בפה מלא, זוהי אסופה לכל דבר, העונה ללא כל צל של ספק להגדרה "מקבץ". תמונות מההופעות בשדה בוקר ובירושלים. הערב תהיה הופעה בטפטפת, הפאב של הפקולטה לחלקאות כאן בעיר המדע, הלא היא רחובות. יומן מסע חלק 5 -- בקרוב מאוד. תפאדלו:

שדה בוקר (צילם ניר גונן):

אוגנדה, ירושלים (צילם שי לביא):

יומן מסע חלק 4 - "שברירי חוויה"

אז מה איתך? איך הולך בטור? איך ההופעות?

קשה לתמצת ב-400 מילים (פחות או יותר) מה קורה איתי, ואיך הולך לי בטור בינתיים, ואיך אני חווה את ההופעות ואת המקומות שאני מטייל בהם. יש המון דברים שאני רוצה לכתוב, אומר לעצמי "תזכור לכתוב!" כשהם קורים ואז שוכח, לפעמים זוכר... ואני מסנן מלא, כי בסופו של דבר אני רוצה לכתוב משהו מעניין, לא סתם איפה הייתי ומה עשיתי. אז היום פוסט נסיוני, ארוך מהרגיל, בנוי מחלקים קצרים ותמציתיים. שברירי חוויה. בואו נראה אם אני אצליח.

חינוך

בדרך משדה בוקר למשפחת אחי בגדרה אספתי שלושה טרמפיסטים, נוער גבעות אחרי טיול בנגב. דחסתי את כל הציוד שלי בבגאז' ונתתי להם לנמנם. את הזה שירד אחרון, בחור חמוד לאללה, ניסיתי לחנך עם קצת רדיוהד, דווקא אהב את הקול של תום יורק. אמר שמזכיר לו את אברהם טל ואת אפרת גוש.

לאקי

אני משתדל לצלם כמה שיותר בוידאו. ישנתי בכפר מרדכי שני לילות אצל אביעד, עשינו טיול קצר וצילמנו מלא שטויות, כולל ג'אם עם מפוחית ותוף צעצוע. אחר כך לקחנו לוטרינר כלב לברדור רזה ופצוע שהסתובב ליד הבית של אביעד יומיים. בזכות סריקת צ'יפ זריזה אותר הבעלים אסיר התודה ולאקי, שהספקתי להיקשר אליו קצת, חזר הביתה. שמישהו יודיע למשטרת הקארמה, תודה מראש.

מחתרת

ביום חמישי הופעתי בגבעת ברנר במקום ש"לא קיים”. לדעתי הייתי באזור הדמדומים באותו ערב, מימד אחר שלא ברור איך הגעתי אליו מלכתחילה. כבר שבע וחצי שנים הוא "לא קיים”, אבל היו בו מאות הופעות והוא גרם להרבה גבות להתרומם, אני בטוח. בקיצור, זה הדבר הכי מחתרתי שיצא לי להיתקל בו בארץ עד היום, אני רק מאחל לעצמי שאמשיך להיתקל בעוד מקומות כאלו.

אינדי?

גיליתי שלוקח לי בדיוק 50 שניות לרשום על פוסטר גדול וירוק (שכבר מודפס עליו "עמוס צימרמן – דצמבר טור 2010”), בעזרת טוש שחור עבה ולמרות ההתאוששות האיטית של הבוקר: “הופעת סיום המסע! / אוזןבר / 30 ש"ח / 3.1.2011 / 22:30”. תכפילו את זה ב-300 פוסטרים ויוצא 15000 שניות, שזה בערך 4 שעות. אינדי זה עצמאי, נכון?

בלת"ם

לא תיארתי לעצמי תרחיש כזה מוזר: ביום שישי, בירושלים, נדחתה לי בשעתיים הופעת צהריים הודות לזוג דחפורים שהשביתו את הרחוב עם רעש מחריש אוזניים. הדבר היחיד שבטוח בכל המסע הזה הוא שאי אפשר להיות בטוחים בשום דבר בכל המסע הזה. ההופעה, אגב, היתה יופי והבירה בבירה קרה וטעימה.

אז מה איתי? כיף לי. איך הולך בטור? טוב לי איפה שאני נמצא, וזה לא ממש משנה איפה זה ומה התכניות. איך ההופעות? כל אחת ואחת חוויה, אני תמיד הולך לישון עם חיוך. אסיים עם ציטוט מתוך הפסקול של אדי ודר ל-Into The Wild, אמנם מסע מסוג אחר, אבל מסע זה מסע. שיהיה אחלה שבוע.

On a bended knee is no way to be free
lifting up an empty cup I ask silently
that all my destinations will accept the one that's me
so I can breath

04:01, הדירה של אמיתי ואיה, ירושלים

ההופעה הקרובה: 12.12 אוגנדה, ירושלים (תועבר גם בשידור חי ברדיו הר הצופים)

יומן מסע חלק 3 - "קסם באוויר"

השבוע הראשון של המסע עבר-חלף לו במהירות לא הגיונית ואפילו מבאסת. כבר ה-8 לחודש? זה הדבר הראשון שעלה לי בראש כשקמתי היום וראיתי בפלאפון המרקיב שלי את התאריך. אז כדי לנחם את עצמי שמתי דיסק מעולה של ה-Decemberists והתיישבתי לכתוב מילים אלו ולסכם את השבוע הבהחלט מוצלח שהוקדש לדרום הארץ. שלוש הופעות ראה הנגב: קדש ברנע (עליה סיפרתי כבר), באר שבע, ואתמול כאן בקיבוץ שדה בוקר.


בבאר שבע הופעתי ביום שני בעשן הזמן, חנות ספרים יד שניה סלאש מרכז מיחזור סלאש פאב הופעות, ובקיצור, מוסד ותיק עם אווירה מיוחדת ואופי חזק משלו. הדבר הראשון ששמים לב אליו כשנכנסים לחלל הקטן הוא ברז הגולדסטאר שבבר, ומשם עוברת העין לאינסוף המודעות על הקירות והתקרה שמספרים סיפור על מקום שאירח מאות ומאות של אמנים במהלך שנותיו. היה זמן עד לתחילת ההופעה אז בנוסף לשיחות עם חברים הלומדים בעיר ולא ראיתי הרבה זמן התמקדתי בעיקר בחיסול כמויות מסחריות של בירה. עליתי על הבמה די מתנדנד ונתתי סט חופשי ומאושר שכמו השבוע הזה, נגמר נורא מהר. אבל היה קסם באוויר.


בשדה בוקר נתתי אחת ההופעות הכי מיוחדות שלי בשנה האחרונה. היא היתה תמצות של הדבר הזה שבדיוק בגללו לקחתי גיטרה ויצאתי למסע הזה. שלושים אנשים, קיבוצניקים ובני גרעין בגילאים מגוונים, נמלטו מהקור, נדחסו בפאב אירי חמים וקטן מעץ, אכלו מרק חם והקשיבו לאדם זר שמעולם לא ראו שר שירים שמעולם לא שמעו, ועוד באנגלית. מיד אחרי החנוכיה והמעוז-צור אני עולה ומציג את עצמי, מופתע מהשקט המוחלט שנוצר ברגע אחד, עומד מולם זקוף, מנסה לשיר כמה שיותר ברור, להעביר את המילים, משלב כמה קאברים, שר בעיניים פקוחות. וזה עבד – היה ערב נפלא ומפתיע, הייתי לבד בלי להכיר איש ולא צפיתי לכזאת הצלחה בפאב שדה בוקר. הם באמת קיבלו אותי בזרועות פתוחות, הקשיבו, נהנו וגם קנו כמה דיסקים. היה קסם באוויר.


לפני שעליתי להופיע, ישבתי על הבר ואכלתי מרק פטריות (מעולה!) עם כוס בירה בצד. אישה מבוגרת שאלה אותי מי מופיע הערב, עניתי שאני. התחלנו לשוחח, דיברנו על 30 שנה למות לנון והיא סיפרה שהיא ממנצ'סטר, אנגליה. בשנת 61' הביטלס דפקו לה פעילות בתנועת נוער בה הדריכה – כל החניכים הבריזו מההדרכה באותו ערב ונסעו לליברפול לראות את הפרמיירה של הביטלס. בטח היה שם קסם באוויר.


17:51, חדר של אנונימי, שדה בוקר

ההופעה הבאה: 9.12 בגרביצקי, גבעת ברנר

יומן מסע חלק 2 – "גם ככה לא רואים כלום"

המסע יצא לדרך עם הופעה ראשונה במועדון התרבות בקדש ברנע. הנסיעה הארוכה הסתיימה למעשה בקצה מדינתנו: ישר ואתה נכנס דרך המחסום למצרים, ימינה ואתה בקדש ברנע. משפחתו של בן-דודי קיבלה בזרועות פתוחות את איתמר שבא לצלם את ההופעה בוידאו, את חברו יעקב ואותי. תוך דקות ספורות התמלאו צלחותינו בפלפלים ממולאים, שניצלים, תבשיל בקר, ושאר ירקות. מיכל הקטנה, הצעירה מתוך ארבעת הבנות, כל כך התרגשה מהביקור שרק התעסקה בלמשוך (בחן רב, יש לציין) את מרבית תשומת הלב אליה – היא לא נגעה באורז ובשניצל. הזדעזעתי לגלות עד כמה היה קל לפולניות שבי לפרוץ החוצה.

כיאה למועדון תרבות במושב או בקיבוץ, היו בייגלה, זיתים ויין אדום מסודרים על כל שולחן. הקהל היה קשוב מאין כמוהו, נוכחות מכובדת של אנשי המושב וגם כמה שינשינים חמודים מניצנה הסמוכה. קצת לפני ההופעה עשיתי חזרה קצרה עם גלי, אחת הדודניות שלי, על שיר שלי שהיא ביקשה לשיר ביחד. בת 12 בלבד אבל מנגת גיטרה יפה, כותבת שירים משלה, ובעלת קול מלא ברגישות ובנוכחות נעימה. הביצוע על הבמה היה תענוג.

מאחר וצברתי נסיון של שנים בהשתתפות בחגים ובאירועים בקיבוץ שלי, סיטואציות כאלה היו פעם מקום מאוד טבעי עבורי. אולם בשנים האחרונות, עם חומר מקורי, אני לא רגיל להופיע במקום שאינו מועדון הופעות או בר, ולכן בהתחלה הרגשתי קצת מוזר וחשוף. לקח יותר מחצי שעה עד שנשבר הדיסטאנס שאני משתדל תמיד להמנע ממנו, ריחוק מעיק הנפוץ בעיקר בהופעות בתל אביב. לפתע הבנתי שאני עומד מול קהל מפרגן וחובק, שלא משנה מה אנגן ואשיר, הוא יטה אוזן וינסה לספוג את מה שיש לי לומר. משם והלאה ההנאה של הרגע החליפה את ההרגשה המוזרה ששררה בתחילת ההופעה. למרות אירועי היום הקשים בכרמל, היתה בכל זאת מידה מעטה של חגיגיות שכזו באוויר, אולי בגלל הסופגניות והחנוכיה ואולי בגלל שזו היתה יריית הפתיחה של המסע.

                      

בחסות הקור הדרומי, עישנתי בחוץ סיגריה עם איתמר ויעקב לפני השינה. הסתכלנו למעלה ואיתרנו בקלות את חץ הצפון, את הקסיופאה ואת העגלה הגדולה. הספקתי כבר לשכוח כמה טוב רואים את הכוכבים בשמי המדבר. אני מנסה להזכר אם בתל אביב בכלל רואים כוכבים כלשהם כשמביטים למעלה בלילה, אבל אז אני מבין משהו מוזר: בתל אביב אני אף פעם לא מסתכל למעלה. אין סיבה, אין צורך, אין טעם. אני חושב שגם ככה לא רואים כלום.

20:01, מושב יכיני, הדירה של יובל וגיא

ההופעה הבאה: יום ב' 6.12 בעשן הזמן, ב"ש

יומן מסע חלק 1 - "אז זהו, שלא בדיוק"

אני אמור לצאת למסע עוד עשר דקות. זאת אומרת, הייתי אמור. זה לא יקרה. ידעתי שיקרו דברים בלתי צפויים, שהתכניות ישתבשו מעט במהלך הדרך, שאצטרך לאלתר. אבל לא היה לי מושג שזה יקרה על הבוקר של ה-1 לדצמבר.

אז מה קרה? האוטו לא עבר טסט. משהו עם סרט זוהר, פח, ועוד איזה שניים שלושה סעיפים זניחים. הוא כנראה יעבור מחר בבוקר. זו דייהטסו של חבר יקר שכבר יש לו רכב חדש. הוא הציע לי לשלם על הטסט פלוס חודש ביטוח ולקחת אותו. הוא דואג להעביר אותו את הטסט, לסדר את הביטוח, לקחת ממני את ההוצאות והופ, אני מסודר. אז זהו, שלא בדיוק. לאנשים הטובים במכון הרישוי יש תכניות אחרות. מקסימום אוטובוסים בסופ"ש, אוטו בשבוע הבא. אבל די, אני לא בא להתבכיין, אני בא לספר. אז אני אספר.

מחר אני יוצא לקדש ברנע להופעה ראשונה מתוך 18 הופעות בחודש דצמבר, רובן הופעות סולו עם הגיטרה והמפוחיות. תכננתי את המסע הזה במשך שלושה חודשים בערך. אירגנתי אותו לבד: הרמתי טלפונים ושלחתי מיילים, מצאתי מחליפים זמניים לדירה והשגתי מצלמת וידאו, שלחתי בדואר פוסטרים ופתחתי איבנט ובלוג, עזבתי את העבודה. הכל (כמעט) מוכן, ההתרגשות עצומה, הציוד מסודר – נראה שזה הולך להיות חודש מעניין, מאתגר, מפתיע (הנה כבר מהרגע הראשון) וחווייתי מאין כמוהו.

אנחנו חוגגים הערב יום הולדת לאבא שלי וגם נר ראשון של חנוכה. הודות לחיפוש-בזק (במנוע החיפוש הפופולרי בעולם, נמאס לי ששמו מופיע כל הזמן בכל מקום) גיליתי שהחשמונאים הגיעו מהיישוב "חשמון" שבמדבר. אז מחר אני אצא לזמן איכות של כמה ימים עם המדבר, שבאמת כבר יותר מדי זמן אני מחכה לו. רק חסר לי נס חנוכה קטן ודייהטסו קטנה תצליח לעבור טסט.

15:36, תל אביב, הדירה שלי

ההופעה הבאה: יום ה' 2.12 קדש ברנע